Pub0013.htm
הישג משפטי: ניצחון על עיריית תל-אביב בקרב על החניה
פז יצחקי-וינברגר, 28-Aug-2010
ביום 27.6.2010 התקבלה החלטת ביהמ"ש לעניינים מקומיים בתל-אביב (כב' השופט רמי חיימוביץ', שופט מצוין
שאני יכול רק לשבח) שזיכתה אותי לחלוטין מביצוע עבירת חניה בתל-אביב.
המדובר בסיום מוצלח של סאגה משפטית בת 3 שנים, שהוכיחה לי שאסור אף פעם לוותר
כאשר הצדק עומד לצידך, ושבסופו של דבר הצדק ייצא לאור, כמו גם שהמוטו שהוחדר לי בבה"ד
1 עדיין עובד ונכון גם כיום: המעז (והמתמיד) מנצח!
בהליך המשפטי הזה אני ייצגתי את עצמי (בשם החברה שלי, יצחקי-וינברגר יועצים בע"מ שהייתה פורמאלית הנאשמת).
רצ"ב העתק החלטת ביהמ"ש - סרוקה (ההחלטה בכתב ידו של
השופט, בפינה הימנית התחתונה) – אני מצרף למען הנוחות בלבד, מדובר בהליך פומבי שכתבי
הטענות וההחלטות בו גלויים לעיני כל:
החלטות ביהמ"ש תמיד מדהימות אותי – במשפט קצר או במילה אחת מגולם כל
כך הרבה. לפעמים החלטה של ביהמ"ש של מילה אחת בלבד כמו "כמבוקש"
מייצגת שנות עבודה ועשייה רבות, ויכול להפוך עולמות ללא מעט אנשים.
במקרה הזה, משפט קצר: "אני מזכה את הנאשם", מגלם בתוכו 3 שנות
מאבק, שלוש שנים במהלכן עיריית תל-אביב התפתלה שוב ושוב וכשלה מלהוכיח כי תמרור
שהציבה ברח' פנקס 66 בתל-אביב האוסר חנייה (היכן שחניתי) הוצב כחוק.
למי שלא יודע – לעירייה אסור להציב תמרורים סתם כך, למרות שעיריות רבות
עושות כך דרך קבע (דבר חמור ביותר שמסכן גם את המשתמשים בדרך, לרוב משיקולים זרים
של העשרת קופת העירייה על חשבון האזרחים). קיימת חובה, ע"פ חוק, לקבל אישור
להצבת התמרור מקצין משטרה וכן החלטה של רשות תמרור מקומית. לא מדובר סתם
בפרוצדורה, מדובר בדיני נפשות, ולכן המחוקק קבע חובות אלו.
כמו שתיכף תראו (לסיום אצרף עוד כמה עמודים סרוקים – התגובה שהגשתי לביהמ"ש
שהובילה בסופו של דבר להגשת עמדת התביעה ולזיכוי), כל שאני ביקשתי הוא לקבל העתק
פרוטוקול של ועדת תמרור שמוכיח כי התמרור הוצב כחוק, וכן העתק של אישור קצין
המשטרה המקורי – ואפילו שילמתי כסף כדי שיפיקו לי את האישורים.
אני גם התחייבתי בפני ביהמ"ש לשלם מייד את מלוא הקנס במידה ואקבל את
האישורים מהעירייה. העירייה לא הצליחה להביא את האישורים האלו, ושימו לב - היו להם
3 שנים לעשות את זה!
יתרה מזאת – גם בעמדת התביעה (שראיתם כבר למעלה, סרוקה) הם מציינים כי "התמרור
אושר כחוק עוד בשנת 1997" אבל לא מביאים אסמכתא כלשהי לכך (לדעתי כי פשוט אין
ומדובר בבדותא) – הרי אם הייתה להם אסמכתא לכך, הם היו מציגים אותה לביהמ"ש
ואני הייתי משלם, כפי שהתחייבתי, לא היה להם צורך לחזור בהם מהאישום - בקיצור,
פקידי העירייה עלו על עץ גבוה והיו צריכים לרדת ממנו מהר, לפני שיתבזו.
אגב, כל מי שמכיר את המקום (מגדלי אקירוב
בתל-אביב ברח' פנקס, היכן שמתגורר שר הביטחון אהוד ברק), יודע שבשנת 1997 לא היו
שם המגדלים, לא הייתה שם המדרכה, לא היה שם התמרור והתוואי שכן היה שם היה בכלל לא
מסומן – צבע אפור – כלומר חניה חופשית....
ולסיום, הנה סריקת ההודעה בכתב שהגשתי לביהמ"ש ביום
6.6.2010 – אני מצרף למען הנוחות בלבד, מדובר בהליך פומבי שכתבי הטענות וההחלטות בו
גלויים לעיני כל:
