Pub0003.htm
עסקאות שחרור שבויים במזרח התיכון – קול קורא לשינוי המשוואה!
פז יצחקי-וינברגר, 21-Apr-2007
כל עם ישראל עוקב
בעת האחרונה בכאב רב אחר המאמצים השונים לשחרורו של החייל החטוף גלעד שליט. בעת האחרונה
מתרבים הדיווחים על עסקה המתרקמת לשחרורו, עסקה בה ישוחרר שליט מהצד הפלסטיני,
ואילו ישראל "תשלם" בשחרור מאות אסירים פלסטיניים.
אני מתנגד
באופן נחרץ לעסקה מסוג זה כפי שהוצגה בכלי התקשורת, עסקה שנראית בעיני הרסנית
ובעייתית ולכן אני מפרסם קול קורא זה. אנא הפיצו מסמך זה לכל חבריכם ומכריכם! אנא הקדישו
5 דקות מזמנכם כדי לקרוא אותו!
ברור לי שלנו,
כישראלים וכיהודים בפרט, העובדה שבן עמנו, דם מדמנו שבוי בידי בני בליעל היא קשה
מנשוא. ברור גם שמשפחתו של גלעד חווה כאב וסבל קשים מאין כמוהם, וחייהם תלויים על
בלימה כל עוד המצב לא יתבהר. הדבר נכון גם לכל חבריו ומכריו, גם אם במידה פחותה. ברור
גם שכיהודים עלינו להעמיד את מצוות פדיון השבויים כאחת מהראשונות במעלה, ודברי
הרמב"ם בהלכות מתנות עניים וכן דברי השו"ע ("יורה דעה")
מדברים בעד עצמם.
אבל...
לכל משוואה
יש שני צדדים. והתוצאה במשוואה שמוצבת לפנינו רעה. רעה למי? רעה לישראל.
יכול מאד להיות
שמבחינת גלעד שליט או משפחתו המשוואה טובה, מצויינת. הילד המקסים יחזור הביתה
לחייו ומבחינת המשפחה הכל יבוא על מקומו בשלום, פלוס מינוס כמובן. האלטרנטיבה מבחינתם
יכולה להיות הרסנית, לא כזו שאפשר בכלל להעלות על הדעת (למשל אלטרנטיבה בה חס
וחלילה הוא לעולם לא יחזור).
אבל מה המשמעות של המשוואה מבחינת ישראל? עצוב לאמר זאת, אבל יש לאמר זאת בקול
גדול - החזרה של גלעד לישראל בתנאים הללו היא בהכרח רעה לכלל הציבור. אני אעלה כאן
כמה נקודות למחשבה:
אוקיי,
הבנו. העסקה כפי שמוצגת בכלי התקשורת כיום רעה ואין לעשותה. אז מה האלטרנטיבה???
עצוב לומר,
אבל במצב הנוכחי הייתי מציע לנסות ולגבש עסקה עם תג מחיר ריאלי תמורת גלעד שליט.
מהו תג מחיר ריאלי מבחינתי?
למשל שחרור מרצח
אכזרי אחד ויחיד בלבד תמורת גלעד. שבוי בעד שבוי.
או למשל
אופציה אחרת בה ישוחררו 10 אסירים פלסטיניים שאין להם "דם על הידיים"
ולא צפויים לבצע או להיות מעורבים בכל פיגוע בעתיד. מי יודע, אולי אפילו 20 או 30 כאלו.
וכן,
יש לקחת בחשבון את האופציה שעסקה כזו לא תהיה מקובלת על הצד השני ושגלעד לא יחזור
הביתה לעולם.
כשאתה מנהיג
ציבור, אתה צריך לקבל החלטות קשות. בכך אתה נמדד. ובהחלטות מעין אלו טובת הציבור כולו
קודמת לטובת פרט יחיד מסויים, עם כל העצב שבעניין.
לא ברור לי
כיצד מתיישבת הסתירה הזו – הרי לא מזמן ראש הממשלה אולמרט קיבל החלטות ששלחו עשרות
חיילים למותם הוודאי, וזאת לכאורה בשביל להבטיח ביטחון לטווח הארוך ולהציל מאות
חיי אחרים מתושבי הצפון מידי ציפורני החזבאללה, ובד בבד נראה שהוא מוכן לעשות
בדיוק את ההיפך – להרוג מאות אנשים בשביל להציל חייל אחד? לא ברור לחלוטין.
מה לעשות - החיים
הם מסוכנים. בהרבה מאד מקרים אנשים לוקחים על עצמם סיכון כלשהו לטובת הכלל. והרי הקרבה
עצמית נתפסת בעיני החברה כהירואית. לא מדובר רק על חיילים. כבאי, למשל, משליך את
עצמו לתופת אש בניסיון להציל חיי אדם. גם אזרחים מן השורה מזנקים אל מול מכונית
נוסעת כדי להציל אדם אחר מדריסה, או קופצים לים סוער בחירוף נפש בניסיון להציל
טובע. נפילה בשבי היא אחת הסיטואציות הללו שנכפות על אדם, בדיוק כמו אדם שהולך
ברחוב ורואה בית נשרף ובו ילדים זועקים לעזרה. מאותו הרגע הסיטואציה עצמה היא זו
שכופה עליו לעשות את המעשה הנכון – לסכן או להקריב את חייו שלו לטובת הכלל.
בתרבויות מסוימות מגדילים לעשות - אדם שנפל בשבי חשוב כמת. אני לא אומר שכך נכון
לעשות, אבל זו בהחלט נקודה למחשבה.
מעבר לכך,
אני מציע עוד אלטרנטיבה. סבירה יותר. טובה יותר. אחת שדורשת אומץ. מנהיגות. נחישות.
עוצמה. אלטרנטיבה שתמגר לחלוטין את תופעת חטיפת החיילים והאזרחים. עם זאת, קשה לי להאמין שנמצא תכונות אלו בהנהגה
הנוכחית.
תראו עד
כמה ההצעה שלי פשוטה וקולעת למנטליות של המזרח התיכון:
מייד עם היוודע
על חטיפת החייל תציב המדינה אולטימטום לשחרורו. במידה והחייל לא ישוחרר מיידית,
בכל המשפטים הבאים של מחבלים שייתפסו, כמדיניות משפטית של מדינת ישראל, התביעה
תבקש להפעיל את עונש המוות הקיים בישראל ולא להסתפק במאסרי עולם. בתי המשפט יצטרכו
כמובן לשתף פעולה עם מהלך זה ואכן לגזור את עונש המוות על הנאשמים שלהם "דם
על הידיים".
אולי כדאי אף להרחיב את עונש המוות לעבירות טרור נוספות ע"י חקיקה.
או-אז, נוכל
להציע את המתקת העונש לאותם המחבלים למאסר עולם בתמורה לשחרור החייל.
לא התבצעה
עסקה? יש עדיין חיילים חטופים? עונש המוות יבוצע. המרצחים יגיעו לגרדום.
כל זאת כמובן
במקביל לביצוע מהלכים מודיעיניים וצבאיים בניסיון לשחרר את החטוף, ובמו"מ
לעסקה עם תג מחיר ריאלי בלבד, כפי שתיארתי בתחילת מסמך זה.
עוד במקביל,
ישראל תשחרר אסירים (אפילו עשרות או מאות) כמחווה של רצון טוב כנגד פעולות חיוביות
של הצד הפלסטיני כגון התפרקות מנשק של ארגוני הטרור, שינויים במערכת החינוך ואמצעי
התקשורת הפלסטיניים כך שלא יכללו הסתה כנגד ישראל והיהודים, הסטת כספי הרשות
לפעולות הומניטריות וכלכליות לטובת הציבור הפלסטיני וכיו"ב.
מה יבינו
ארגוני הטרור ממדיניות זו?
אין כל טעם
לחטוף חייל או אזרח. הפעולה מורכבת, קשה ומסוכנת יותר מפעולות אחרות.
גם אם החטיפה
הצליחה, עליך לרדת למחתרת ולהישמר לנפשך כי מדינה שלמה וכל מנגנוני הביטחון שלה
רודפים אחריך.
בכל מקרה,
הפעולה לא כדאית. היא הרי מובילה ישירות להוצאתם להורג של בכירי ארגוני הטרור
שייתפסו. כל עוד יש חטוף – יש עונשי מוות. אין אף חטוף? אין עונשי מוות.
המחיר הגבוה
ביותר שישראל תהיה מוכנה לשלם בעבור חטוף הוא אסיר אחד בודד.
לעומת זאת,
כמדיניות ישוחררו הרבה יותר אסירים כנגד פעולות חיוביות כפי שתוארו לעיל. חייל חטוף
(ולו אחד) יקפיא מיידית את שחרור האסירים הנ"ל ובמקביל גם יוביל לסנקציות
אזרחיות כמו הקפאת כספי המיסים של הרשות, ניתוקי חשמל ומים וכו'.
צריך להוביל
למצב בו בעת שלום (ולו יחסי, הפסקת אש וכו') ברשות יש מים, חשמל, עבודה, אסירים
משתחררים בהדרגה ויש הרגשה כללית של התקדמות ושקט.
בכל פעם שיש
פעולת טרור ו/או חטיפה – בום על הראש. אין חשמל. אין מים. אין שחרור אסירים. אין עבודה.
יש רעב. יש הוצאות להורג.
החייל שוחרר?
החיים חוזרים למסלולם מיידית. מדובר על חינוך בסיסי ופשוט של סיבה
ותוצאה.
עד עכשיו
הטרור הביא להם רק הישגים. כלומר המשוואה מבחינתם היא: טרור=טוב. אנחנו צריכים
פשוט להפוך אותה לטרור=רע. ובהחלט יש לנו את היכולת לעשות את זה, והכל באופן חוקי,
לגיטימי, מוסרי ואפילו באופן כזה שיזכה לתמיכה בינלאומית. פשוט צריך אומץ ונחישות.
זהו, אין
לי יותר מה לומר - אני רק אאחל שיהיו לכולנו שנים נהדרות של שקט ושלווה, שכל בנינו
ישובו הביתה בשלום במהרה ושנזכה לחיים מאושרים ומלאים.